ישראל זינגר

עיצוב מדיניות יישובית, המממשת שילוב החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי

1.     מדיניות חינוך יישובית  , איננה שלמה , ללא ראיה הוליסטית ורציפה של החינוך הפורמאלי בבתי-הספר , והחינוך הבלתי פורמאלי בשעות הפנאי.

2.     הפעילויות בתחום החינוך הבלתי פורמאלי יכולות לספק צרכים חברתיים , ערכיים וקהילתיים מגוונים , בהעניקן לתלמידים מסגרות נוספות לביטוי עצמי.

3.     שילוב של פעילויות בלתי פורמאליות ופורמאליות בחינוך , מוצאות את ביטוין במספר אופנים :

א.     בית הספר כמוקד חינוכי-חברתי , המספק שירותים חינוכיים לקהילה , גם מעבר ליום הלימודים.

ב.     פעולות העשרה לתלמידי בתי הספר , בתוך יום הלימודים ואחריו.

ג.       חיזוק החינוך הבלתי פורמאלי וביסוס הקשר עם בית הספר.

ד.      חיזוק המחויבות הקהילתית לפעילות הנוער.

4. המטרה המנחה את ראש הרשות  צריכה להיות יצירת חיבורים , קשרים ורצפים בין המערכת הפורמאלית והבלתי פורמאלית .

5.     אוכלוסיית היעד : תלמידים במסגרת הגנים ובתי הספר , בני נוער ביישוב , הורים , מנהיגויות נוער , ועדי הורים , מחנכים , מורים , אנשי ציבור ברשות , צוות מתנ'ס , ועוד.

6. ההמלצה העקרונית : קיום יישות אחת לחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי , הנובעת מהתפיסה הרעיונית – חינוך אחד מלווה את הילד , מגיל אפס ועד גיל 18 , במהלך כל שעות היום.

7. היתרונות : אחידות המסר החינוכי תאפשר חינוך ערכי טוב ושלם , תוך ראיה הוליסטית של הילד / נער , איגום משאבים ( כספיים ואחרים ) , שימוש אפקטיבי במתקנים , אימוץ תפיסת חינוך רוחבית , זמינות , מקצועיות בכל התחומים , יעילות , שיתוף פעולה בין הגורמים השונים במערכת , מימוש התפיסה של ' הילד במרכז ' . יצירת שקיפות בין המערכות , שיתוף בידע ובזרימת מידע , שליטה מרכזית בנעשה בשטח .